צ'טבוט - סיפור קצר

No bots were used in the writing of this stroy

הצ'טבוט החכם הראשון לשימוש ציבורי יצא כשהייתי בתיכון. המורים הדגישו עד כמה אסור להשתמש בו לכתיבת עבודות, אבל כמובן שלא הקשבנו להם. בהתחלה בשביל לעשות שיעורי בית (בעיקר בתנ"ך), אבל אחרי זה נעזרנו בו גם לכתיבת עבודות. חלקנו יותר וחלקנו פחות. אישית השתמשתי בו בהתחלה בשביל למצוא רעיונות לעבודה, לנסח שאלת מחקר, למצוא חומר, או לנסח משפטים קשים. דברים קטנים. אבל די מהר זה התפתח לכתיבת פסקאות שלמות ולמעשה כמעט את כל העבודה. הצ'טבוט נעשה מתוחכם יותר עם הזמן, וגם אני למדתי לעבוד איתו טוב יותר. היו עדיין כמה טהרנים שהתעקשו לעשות את הכל בעצמם, אבל פחות ופחות כל שנה. הציונים שלהם היו טובים, אבל אף-פעם לא בראש הכיתה.  

לאוניברסיטה התקבלתי עם ציונים טובים ופסיכומטרי סביר. השאלות והעבודות נהיו מתוחכמות יותר, ולאוניברסיטה היה, בתיאוריה, כלי שאמור לזהות תשובות שנכתבו על-ידי תוכנה. אבל אני כבר הייתי מומחה. הצ'טבוט הביא לי את המידע הדרוש, ולא נדרש הרבה בשביל לעבד אותו לתשובה שתתקבל על-ידי המערכת. המבחנים היו קצת מסובכים, אבל הצ'טבוט ידע לחזות את השאלות וסיפק לי סיכומים ותשובות מוכנות מראש. לא הייתי צריך לשנן הרבה לפני כל מבחן. 

באותו זמן התחלתי להשתמש בצ'טבוט גם לדברים נוספים. בעיקר בשביל להתחיל עם בחורות. אני תיארתי לו את הפרופיל שלהן, והוא ניסח בשבילי משפטי פתיחה ממש טובים, עזר לי עם תשובות משעשעות, והציע נושאים שיעניינו אותן. בדייטים היו קצת שתיקות מביכות, אבל למדתי לנצל הפסקות שירותים או סתם רגעים מתים בשביל לבדוק את הטלפון ולקבל עצות להניע את השיחה. בסופו-של-דבר השתמשתי בו בשביל לנסח הצעת נישואין שאי-אפשר לסרב לה.

הציונים הטובים מהאוניברסיטה וקורות החיים שהצ'טבוט כתב סידרו לי עבודה טובה. בהתחלה התקשיתי קצת בביצועים "בעולם האמיתי" אבל מהר מאוד למדתי להשתמש בצ'טבוט בשביל לתת לבוס את התשובות הנכונות. גם במטלות המעשיות האי איי ידע להדריך אותי שלב אחרי שלב שלב, וחלק מהן הוא פשוט ביצע באופן אוטומטי. מהר מאוד זכיתי לקידום, והעבודה כמנהל הייתה קלה עוד יותר - היא דרשה פחות עבודה מעשית ויותר התכתבויות עם העובדים או המנהלים שמעלי. הצ'טבוט נוצר בשביל התכתבויות.

חיי הנישואין התנהלו פחות-או-יותר על מי מנוחות. אני ואשתי כבר לא דיברנו הרבה בכל מקרה. הילדים היו מאתגרים, בעיקר בהתחלה, אבל הצ'טבוט ידע לספק הדרכות ועצות לגידול ילדים. כשהם גדלו והתחילו לדבר, הוא עזר לי לדבר איתם באוצר מילים מתאים לגילם, ואחרי זה תרגם בשבילי את הסלנג של המתבגרים. אני חושב שהם גדלו מאושרים ובריאים, והרגישו שאבא שלהם אוהב אותם. 

עכשיו אני בפנסיה, והצ'טבוט עונה כמעט אוטומטית למתעניינים בשלומי מדי-פעם. רק שתי שאלות נשארו לי, אותן אני לא מוכן לשאול אותו: איפה הייתי אני בכל הסיפור הזה? ועד כמה האנשים האחרים, המורים, המנהלים, אישתי היקרה, השתמשו בצ'טבוט בשביל לתקשר איתי?